באופן עקרוני, חשוב לבצע רכישות אונליין במקומות מאובטחים דיו כדי להגן על ההעברה הכספית. בין אם זה אומר שיש לאתר תקני אבטחה, ובין אם זה אומר שאם עושים רכישות באינטרנט – אז לא כשמחוברים ל-WIFI, אלא לרשת אינטרנט פרטית. זאת, לטובת משני זהירות.
לוודא זהות ואמינות
מעבר לכך, באם עושים עסקה עם נותן שירות או סוחר, יהיה ניתן לבדוק במי מדובר. אם פשוט נתקלנו באתר באינטרנט, ולא שמנו לב שאנחנו לא מכירים אותו, מעולם לא שמענו עליו – אז איך נדע שאנחנו עובדים מול אדם אמיתי, שיודע מה הוא עושה, ורוצה לתת לנו את מה שהוא מתיימר למכור? האמת הפשוטה היא, שזה דיי קל לבדוק אם מישהו הוא סוחר/נותן שירות לגיטימי. פשוט לגגל את השם שלו, לראות ביקורות. אם הן קיימות, ואם הן חיוביות.
מאיפה השיחה הגיע?
כך שלפחות במגע עם סוחרים ונותני שירות, נהיה בוודאות ובבהירות מסוימת – שאנחנו עובדים עם אנשים אמיתיים. בניגוד לזאת, שיחות טלפון אקראיות, ממספרים לא מזוהים ולא סטנדרטיים, ללא זיהוי, היכרות והכנה מראש – שיש בהן בחינה של הצעת עסקאות אטרקטיביות ומושכות – יכולות להוות יותר אתגר. לא באמת, אלא שצריך לקחת את המרחב רגע לעצור, לבדוק עם מי מדברים, ולעשות מחקר בהתאם.
לדעת שאין לחץ לקנות – אפשר לקחת את הזמן ולאסוף פרטים
באופן כללי, אם מדובר בסוחר או בנותן שירות שיש לו דבר מה לגיטימי להציע – כנראה לא יהיה לחץ של זמן. כנראה לא יידרש "להחליט עכשיו, כדי לא לפספס את ההזדמנות". למעשה, אנשים שמוכרים דברים טובים, יודעים שהם יכולים להציע אותם מתי שהם רוצים, ויהיה לכך קונים. ואם לא יהיה לכך קונים, הם כנראה לא ינסו להלחיץ אנשים, או לפתות אותם לקנות את זה.
נכון הדבר גם לגורמים רשמיים שמתקשרים, כמו הבנק, פייפאל, המוסד לביטוח לאומי, חברת אל-על וכיוצא בזה. כך או כך, לא למסור פרטים פיננסיים, או מידע רגיש בטלפון – שכן, אם לא יודעים עם מי מדברים, אין סיבה להמשיך את השיח.
לשמור על נתוני האשראי
יתרה מכך, על בסיס הזיהוי, באם לא מזהים חנות, או לא מוצאים ביקורות מהימנות לגביה – אין טעם להשאיר פרטי אשראי. ובכך, יהיה ניתן לשמור עליהם מוגנים, ובטוחים. וכמובן, להימנע מהונאות כרטיסי אשראי, לאור כך שלא יהיה ניתן לגלות אותם. באופן דומה, אם מדובר בדוכנים ברחוב – הרי שאם משתמשים בכרטיס אשראי באופן פיזי – מומלץ לבדוק אם אנחנו סומכים על המקום, ואם למי שמפעיל את הסליקה יש במקרה משכפל כרטיסים, כי זה כלי נהדר להונאות כרטיסי אשראי. אם המקום נראה בסדר גמור, והאדם בקופה לא שכפל את הכרטיס – הרי שזה סימן נהדר לאמינותו.
לרכוש בדרכים אלטרנטיביות, אם רוצים
כללי אצבע להימנעות מהונאות כרטיסי אשראי, היא שבאם בספק – אז לא להשתמש בכרטיס אשראי, אלא משתמשים במזומן או לא קונים בכלל. אפשרות נוספת היא כמובן גם לשלם דרך פייפאל, שיש להם מדיניות חזקה לגבי החזרת כספים ופתיחת שאילתות מול סוחרים. מעבר לכך, לקנות מאנשים וגורמים שאנחנו מכירים ויכולים לסמוך עליהם. יתרה מכך, במצבים, בסיטואציות וממקומות מאובטחים. בין אם זה אומר שיש רשת אינטרנט פרטית, אתר עם תקני אבטחה, וכיוצא בזה.
קצת על פישינג
שזה אומר, אם אתר נראה ממש דומה לאתר הבנק/הגורם הרשמי – אך הכתובת שלו "קצת שונה", אולי יש מקף, רווח, או אות מיותרת/חסרה, אפשר שזה לא האתר הרשמי, או זה שמצפים לו. בייחוד אם מדובר בקישור שהגיע דרך הודעה שנראית קצת "יוצאת דופן". (לדוגמה, "היכנסו עכשיו כדי לזכות בהגרלה", "זכאות להלוואה מיידית", "יש לעדכן פרטי חשבונך", וכיוצא בזה).
שיח מול חברת כרטיסי האשראי
וכמובן, אם רוצים – פשוט מבטלים את התשלום מול חברת כרטיסי האשראי – אין הונאות כרטיסי אשראי שיכולה לעמוד במשיכה של הכסף מטעם חברת האשראי. וכמובן – מבטלים את הכרטיס ובכך מבטלים את הגישה עבורו, לכל מי שבמקרה קיבל אותה.
