הונאת פונזי, או תרמית פירמידה, היא מעין תרמית שמדינות לא אוהבות, ולא מסכימות לאפשר. שזה נחמד מצידן. התרמית יכולה להתרחש, עד שהיא כבר לא יכולה להתרחש – יש לה טיימר, ברבים מהמקרים.
בגדול, ברמת האבסטרקט
המאפיין המשותף, הוא דימוי של "התחלה מוצלחת", בו אלו המשתתפים בה, בידיעה או שלא – מקבלים תמלוגים מפנקים. על כן, הם יכולים להתלהב מהתשואה ולהמשיך להשקיע אותה. ולקבל בחזרה תמלוגים שממשיכים לפנק. וזה מאוד נחמד. אלא הדרך בה זה עובד, היא שהכסף שמשקיעים מסוימים מקבלים, הוא למעשה הכסף שמשקיעים אחרים השקיעו. אז זה פשוט חלוקה שונה של הכספים שהתקבלו בקרן.
אם כולם מחזירים את הכסף שלהם לעסקה, אז לקרן יש תמיד עוד כספים "לחלק", ולהראות שהיא משיאה רווח. אלא, שבשלב מסוים, לא ניתן להחזיר לכולם את הכספים שלהם – כי הם כנראה מושקעים, או נצרכים על ידי אנשי הקרן, ואולי יש משקיעים שלא השקיעו בחזרה את התמלוגים הנאים שקיבלו – ועל כן, יש אנשים שמתחילים לא לקבל את הכסף שלהם, לא בחזרה ולא עם תשואה.
בהיבט המעשי של הפירמידה
בהגדרה המקצועית, אפשר להגיד שהשכבה התחתונה של הפירמידה יוצאת מהמשחק. המשחק נגמר, כאשר כל המשתתפים יוצאים. הפירמידה אמורה להיטיב עם המצטרפים הראשונים, אך לא עם האחרונים. תפקידו של אדם אחד, הוא לצרף אנשים אחרים, וכשהם משלמים את דמי ההצטרפות – הוא מקבל כסף. אם יצרף יותר אנשים, יקבל יותר כסף.
בכך, יכול אותו אדם לכסות את דמי ההשתתפות שהוא שילם כדי להצטרף לפירמידה. ואפילו, להשיא רווח בהמשך. שכן אם הוא שילם אלף שקלים כדי להצטרף, והוא מצרף אדם נוסף שמשלם לו סכום דומה – הוא ממש מתקרב לכיסוי סכום ההשקעה ההתחלתי שלו. שכן, מתוך אלף השקלים שהוא מקבל, הוא אמור להביא חלק מזה לאנשים במעלה הפירמידה, שצירפו אותו, ואלו שצירפו את אלו שצירפו אותו. כלומר, הכסף זורם כלפי הקודקוד. מתוך אלף השקלים, הוא יכול לשמור סכום מסוים. ואם הוא מצרף 2-3 אנשים נוספים, הוא בוודאי יכול לכסות את סכום ההשקעה הראשוני שלו.
וכל מצטרף נוסף, זה "רווח".
הפירמידה תלויה במצטרפים חדשים
כל מצטרף נוסף, זו שכבה נוספת לפירמידה, השכבה התחתונה. וכאמור, כאשר השכבה התחתונה לא מכניסה רווח, היא מתמוטטת – וזו התחלתה של התמוטטות הפירמידה כולה – כי אם זה מקור הכסף העיקרי, שאמור לחלחל מעלה – הרי שהזמן קצוב עבור הפירמידה, והוא נשלם כאשר אין יותר מצטרפים חדשים. שזה הגיוני, שכן יש כמות מוגבלת של אנשים בעולם ברגע נתון, וגם אם כולם היו בעניין של להצטרף – בשלב מסוים, הפירמידה הייתה כל כך גדולה, נניח – מיליוני אנשים – שאם כל אחד מהם מגייס רק אדם אחד, בשלב מסוים, אולי אפילו תוך כמה ימים או שבועות – כל אוכלוסיית העולם תהיה חלק מהפירמידה.
ואז, מי יצטרף? מי ירוויח כסף, בשכבות התחתונות? ואם אין הכנסה חדשה, כמתוך זה, מה יהיה תזרים ההכנסה "לעסק" כולו? ועל כן, השכבה התחתונה ביותר, היא זו שצפויה להתפרק קודם – כי לא יהיה לה מי להכניס לעסקה.
לבדוק איפה (מגיע) הכסף
מבנה הפירמידה עצמו אינו בהכרח בלתי חוקי – שכן, ישנם מבנים דומים שלמעשה מפיקים רווחים, לא כתוצאה מהצטרפות של אנשים חדשים – אלא ממכירה של שירותים ומוצרים. אם לדוגמה, לוקחים את המקרה של שיווק שותפים – שמאפשר לקבל עמלה על כל מכירה, אך לא במקרה שמשווק חדש הצטרף לחברה – הרי שיש לנו עסק, עם עסק שמכניס כסף מפעילויות אמיתיות בשוק העסקי, ותמיד יש לו דרך למכור – כי תמיד יש עוד שירותים/מוצרים, וצרכים למלא בעולם, לפחות תיאורטית.
על כן, הדרך לזהות הונאת פונזי או פירמידה, היא דרך התבוננות בדרכי הרווח של העסק. האם ניתן להרוויח כסף ממכירה של דבר מה? האם יש דרכים יעילות לעשות זאת? האם הרווחים נשענים על גיוס אנשים אחרים? אם באמת מוכרים משהו לשוק, ייתכן שזה לגיטימי. אם לא, ומקבלים את העמלה על צירוף אנשים חדשים – ייתכן שזו הונאת פונזי, תרמית פירמידה. אך כל מקרה לגופו, וכל אחד שיעשה לפי צו ליבו.
