השפעה בלתי הוגנת על הצרכן? כבר נסביר את הכוונה. קודם, נגיד, כי לצרכן יש חופש התקשרות עם עוסקים, כלומר – החופש להתקשר, באופן מכובד וצלול. כלומר, כמו שלא נפעיל לחץ על חברים ובנות זוג כדי לקבל משהו מהם, ועל כן יש חופש תקשורת נהדר – כך העוסק לא אמור להפעיל לחץ על צרכן, לפי חוק.
סוגים שונים של השפעות
באופן עקרוני, כנראה שהחוק לא ניואנס מספיק (לא שבדקנו) כדי למנוע כל לחץ ולחץ שעוסק יכול להפעיל על צרכן, כל שכן לא בטוח שעוסק וצרכן מודעים כלל לכל לחץ ולחץ שעוסק יכול להפעיל, אלא שיש לחצים מסוימים, בספקטרומים מסוימים – שיכולים להיות מתויגים על פי חוק, ולהיות כנגד התקנות.
פעולה שלילית לניצול רגישות
על כן, העוסק לא אמור להפעיל איזשהי השפעה בלתי הוגנת על צרכן. העוסק לא רשאי, במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה – וכיוצא בזה, לעשות פעולה שתפגע כביכול ביכולת של הצרכן לבוא עימו בתקשורת או לקבל החלטות שקשורות בו, באופן שיש בו שלילת חופש התקשרות או פגיעה מהותית בחופש ההתקשרות של הצרכן. מילים גדולות, אבל מה זה אומר?
לגלות את הנקודות הרגישות
ראשית כל, עוסק לעולם לא יכול לפגוע ברצון החופשי של צרכן. זה רק, אם צרכן פגיע מספיק, שעוסק יכול לנצל את הפגיעות שלו. נגיד, אישה שמפחדת שבעלה יבגוד בה – ולפתע רואה כתבה על האפשרות שבעלה יבגוד בה, אם היא לא תוריד במשקל. ובכן, יש לה פגיעות מסוימת, שהיא יכלה לחקור באופן מודע ולגדול מתוכה – וכל עוד אין זה הדבר, הרי שהעוסק יכול ללחוץ על הנקודות, ובכך לייצר פעולה.
זה לא אומר שהיא נפגעת מזה, כי היא למעשה לומדת, איפה הנקודות הרגישות שלה. אם היא רואה שהיא מופעלת – במקום לשלוף את כרטיס האשראי ולחפש פתרון, היא יכולה להתחיל תהליך של ריפוי רגשי, בין אם עם עצמה, או עם מטפל רגשי, וכיוצא בזה.
למנוע הכנסה או יציאה
בכל אופן, יש כל מיני דרכים שהעוסק יכול לנסות להשפיע בהן על התנהלותו של צרכן. באופן שהוא בלתי הוגן. נניח, לא לתת לצרכן לעזוב את המקום, או רק לתת לו רושם שהוא לא יכול לעזוב מקום – עד ביצוע הרכישה. שזו צורה דיי משעשעת לסגור עסקה. כמו גם, איסור על הכנסת דברי משקה ומאכל למקום בו הם נמכרים, אלא אם כן המקום נחשב "בית אוכל". כמו נגיד, לקולנוע.
התייעצות בעסקה
או לא לאפשר לצרכן להתייעץ לגבי התקשרות בעסקה, או לגבי התנאים בה, כך שהצרכן חווה לחץ בנידון ויכול לקבל החלטה שלא לטובתו – אלא שגם כאן, אם להיות כנים – זה מראה על נקודה רגישה, שאם ניתן לנצל – משמע שהצרכן מקבל את ההזדמנות להיות מודע לדפוסים שלו.
ביקורים חוזרים ונשנים
דרך נוספת להשפיע על הצרכן, היא לבקר אותו שוב ושוב, כדי לנסות לשכנע אותו – אף על פי שהצרכן הביע את רצונו שלא לעשות זאת, ושלא יבקר אותו – באופן ברור ובהיר. אם כי, אם נחזיר זאת למגרש של הצרכן – אם באמת היה יודע לשים גבול, הרי שלא היה ניתן לעבור אותו. בין אם זה אומר לקחת צעדים משפטיים ואכיפתיים, ובין אם זה אומר לעשות בדק בית פנימי, של מה הצרכן מאפשר לעוסק בדיוק, ברמת הפסיכולוגיה העדינה. שכן הביטוי הפסיכולוגי הוא גם הביטוי ההתנהגותי. אם אין גבולות פנימיים, לא יהיו גם בעולם החיצון – לפחות לא באופן בריא.
פניות חוזרות ונשנות
באופן דומה, פניות חוזרות ונשנות לצרכן ולבני משפחתו – נכנסות לקטגוריה שכזו. או ניצול מוגבלות נפשית, שכלית, או גופנית של הצרכן – או באם עוסק היה אמור לדעת על קיומה של מגבלה שכזו ועדיין התרחש ניצול. כמו גם, ניצול העבודה שצרכן לא מדבר את השפה בה נקשרת העסקה, במידה מספקת להבנתה, או איום או נקיטת אמצעי הפחדה כלפי צרכן או בני משפחתו.
אספקת טובין שלא כדין
השפעה בלתי הוגנת היא גם אספקת טובין בתשלום, ללא בקשה מפורשת של הצרכן. או יצירת רושם כי זה זכה בפרס או הטבה – שנדרש תשלום או תנאי אחר כדי לקבלה, שלא נרשם מראש.
סנקציות ואיסורים בחוק
כל אלו ואחרים, אסורים כנגד חוק וצרכן רשאי להגיש תלונה לרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן.
