באופן כללי, כשזה נוגע לבתים משותפים – אם מציבים בהם שומר, אין רשות שיהיה חמוש. באם ישנם שירותי שמירה על אדם או רכושו בבית משותף – אין אישור לאפשר חימוש. במקרים מסוימים, אפשר להגמיש את ההנחיות – באם קצין משטרה מבקש זאת.
ההקשר לאיסור השמירה החמושה
הנושא נוגע למקרים, בהם בבתים משותפים – נשכרים שומרים, כדי שיישמרו על ביטחון, או ביטחון הרכוש – של תושבי הבית המשותף. לצורך העניין, בית משותף הוא בניין, או בית שיש בו 2 דירות או יותר – כמו גם נרשם בפנקס הבתים המשותפים, ואפילו אם הוא לא רשום בפנקס לעניין זה.
במקרה של שירותי שמירה
בכל מקרה, מדובר על שירותים שדיירי הבניין המשותף, או הנהלתו – ראו לנכון לשכור כדי לשמור על בטיחות הבניין. שירותים, שאפשר היה לשכור אותם בין אם השומרים חמושים, ובין אם לא. כלומר, אין צורך שבאמת יהיו חמושים, כדי לתת מענה על מה שהנהלת הבניין, או הבית המשותף – מבקשת.
בתאכלס, מה זה אומר?
כך או כך, לפי החוק – אין אישור לאדם חמוש, לשמור ברכוש בית משותף, או בשטח שאינו ברשות היחיד – הסמוך לבית המשותף. שמירה, במקרה זה – תהא מתן שירותי שמירה על ביטחון, או ביטחון הרכוש של מחזיק דירה בבית משותף, או למי מטעמו.
זכויות אלו, ואחרות שנציג בהמשך – זמינות לכל דייר הגר בבית משותף, לגבי השמירה שיכולה להיעשות בשטח המשותף בו מתגורר, בבית המשותף.
באילו מקרים תותר שמירה חמושה?
ובכן, באם יש לנו קצין משטרה בדרגה של רב פקד ומעלה – הרי שביכולתו להתיר שמירה חמושה. הוא יכול לעשות זאת מסיבה של הגנה על שלום או ביטחון אדם, על שלום הציבור כמו גם על הסדר הציבורי. אותו קצין משטרה, יכול להחליט על תנאים מיוזמתו, עבור השמירה המדוברת.
גם ההפך, הוא הנכון
למעשה, ביכולתו של קצין המשטרה, מדרגת רב פקד ומעלה, היא גם לאסור שמירה לא חמישה ברכוש בבית משותף, או בשטח שאינו ברשות היחיד, הסמוך לבית המשותף. הוא יכול לעשות זאת ביוזמתו או לאחר פניה של מחזיק בדירה. כלומר, מבחינתו, נכון לעת זו – מדובר בשטח שהשמירה בו היא חמושה, ולכל מי שאינו חמוש – אין אישור לאייש את המשמרת, לכאורה.
סייגים ודיוקים
הוראות השמירה הללו, לפי הנחיות קצין המשטרה בדרגת רב פקד ומעלה, מעוגנות בחוק ויש עליהן סנקציה על הפרתן, של מאסר לכאורה של 6 חודשים. ניתן לפנות לשמור החמוש, כמו גם למשטרת ישראל כדי להסיר שומרים שהם חמושים, או אינם חמושים – כנגד הנחיות החוק. אם כי, הוראות קצין המשטרה תקפות לתקופה של 90 יום בלבד, ויש ביכולתו להאריך את התקופה – אך מעבר לתקופה של 180 יום, יש עניין לקבל אישור של קצין משטרה בכיר יותר.
הסיבה שאולי ישנם חוקים מטעם כך – היא ששמירה חמושה, יכולה להיות לא רצויה מבחינת אנשים מסוימים, ואף לעורר תחושה של איום, והטרדה. אדם שחווה זאת, יכול לפנות לבית משפט למטרת הוראת צו על הפסקה פעולה זו.
כאשר זה מטעם המדינה – זה שונה
אם כי, גם אם יש איסור על שמירה חמושה ברכוש בית משותף, באופן כללי – הוראות החוק לא חלות על בית משותף, שיש בו שמירה הנעשית מטעם רשויות המדינה, או מטעמה – לפי הדין. יחד עם זאת, השר לביטחון פנים רשאי לקבוע תקנות נלוות לחוק המדובר. שר נוסף שיכול להיכנס למשחק, הוא זה של משרד המשפטים – ובאפשרותו לקבוע הוראות, על סדרי הגשת בקשה וערעור לבית משפט – והדין בהם. כך שהכתוב כאן יכול להשתנות, בהתאם למעשיו.
