לפי הכותרת, אנחנו מבינים שזו דאגה של אחד מבני הזוג, אולי האישה. אלא אם כן, יש שני בני זוג בצוות. נדמה גם, שזו דאגה – של אדם, שחושב שהרצון שלו ינכר את האחר. כלומר, "אני רוצה כך כי תמיד חלמתי על זה, אך בן הזוג בדיוק חלם אחרת". ובכן, לא סביר שזה מה שיגרום לאובדן בן הזוג, ועם זאת – אם רצונות נעים באופן חד צדדי, אפשר שזה ייצור ניכור או הפרדה, בזרימה הזוגית, בתנועה המשותפת.
לצעוד יחדיו לחופה
ועקב כך שזה הנתיב להתחלת חיים משותפים, באופן "רשמי", הרי יהיה נכון לצעוד אותו יחד, זו לפחות דעתנו. על כן, הכיצד מביאים את הרצונות שלנו, בשיתוף עם הבן זוג? זו שאלה עתיקת יומין, וכעת נעסוק בה בהיבט הכלכלי. יש לנו שני חלקים, זה של תכנון החתונה ביעילות כלכלית, וזה של החיבור של כך, לרצונות בן הזוג.
ראשית, מהי חתונה כלכלית?
ישנן דרכים שונות לתכנן אותה. חתונה כלכלית, היא מושג שמגיע מעולם הכלכלה. לא באמת, לא. אבל עצם זה שיש את המילה כלכלה, זה כבר מלמד אותנו שקיימים כוחות שוק בנושא. כלומר, יש היבט של היצע וביקוש, ויש היבט של יעילות תמורה. ובזה נעסוק. ואם ישנם היבטים נוספים ברובד הכלכלי, הם יימצאו בית במאמר אחר.
ראשית כל – היצע וביקוש.
באופן כללי, ישנם מקומות לחתונה, מועדים לחתונה, ובני זוג לחתונה – שהם יותר בביקוש מאשר אחרים. עקב כך שאנחנו קובעים את בן הזוג, לפני שאנחנו קובעים את המקום והמועד לחתונה (ברבים מהמקרים), מה שניתן לעשות עבורו משא ומתן בנסיבות הנתונות, זה המקום והמועד.
עלויות שונות לאולמות אירועים
ישנם מקומות שעולים יותר, וישנם פחות. כמו למשל, אולם אירועים בתל אביב, יעלה יותר מאשר חווה בגליל. לדעתנו, יותר נעים ומלא בעצמו – לחגוג בחווה בגליל, אך זו רק דעתנו. ועם זאת, זה מוביל אותנו לעקרון הפשרה. להתפשר על מה שלא צריך, להתעקש על מה שכן. כלומר, יש דברים שלא מתפשרים עליהם.
אם באמת יותר מתאים לעשות חתונה בחווה בגליל, הרי, "ההתפשרות" היא מבורכת. אנחנו מוותרים על משהו בקרקע, שלא צריך אותה. על כן – זה מוביל לבדק בית. האם נכון לנו לעשות חתונה באולם אירועים דווקא? ועוד במרכז? וכו'.
במועדים לשמחה
באופן דומה, ישנם מועדים, שיותר "יקר" לחגוג בהם חתונה, אולי מבחינת עלויות של אולם אירועים (שניתן לחסוך אם הולכים על טבע פתוח, חווה, וכיוצא בזה). המועדים הזולים יותר הם ימי שישי בצהריים, ימי ראשון ושני, ואף ימים לפני החוג, וכיוצא בזה.
להתייעל כלכלית
האלמנט השני, הוא זה של יעילות תמורה. אם לדוגמה אנחנו משלמים מיליון שקל על חתונה שהיה אפשר לחגוג באלף שקל, הרי זה לא יעיל מבחינה כלכלית. על כן, חשוב להבין מראש- מה רוצים שיהיה, למה, ומה התקציב שרוצים שזה יקרה בו – גם אם מתבקשת חשיבה יצירתית.
כך שאפשר לקבל מה שרוצים, באופן יעיל וממוקד.
אנשי עסקים מוצלחים בונים כך חברות מוצלחות, אפשר שגם בני זוג ייצרו כך חתונות.
תקשורת מקרבת
כעת, נדבר על החיבור לרצון הבן זוג. ישנו מושג, בעולם הפסיכולוגיה והתרפיה הנקרא תקשורת מקרבת. העניין, של תקשורת מקרבת, אם יורשה לנו להתיימר לדברר אותו בשורות אלו (שכן איננו מטפלים ברובד התרפויטי הזה), הוא זה של הבנת הצרכים של האחר, והתחשבות בהם, כפי שהדבר מתבטא בתקשורת בינאישית.
כלומר, אם בן הזוג אומר, "אני לא רוצה חתונה ביער, אני רוצה באולם שכולם יכולים להגיע אליו", אפשר להרהר במשפט, ובמקום להגיע על "אוטומט", לבדוק מה הצורך שלו.
אולי, הוא רוצה להיות קרוב למשפחה, אולי חשוב לו שהחברים שלו יראו אותו, אולי יש לו צורך – להיראות בצורה מסוימת. ישנם צרכים שהם יותר קרובים ללב, ישנם צרכים שהם יותר קרובים לאגו. לא צריך לספק את כולם, רק את אלו שקרובים באמת לנפש, ולא כאלו שהם פיצוי על נקודה פסיכולוגית לא צלולה.
בכל אופן, כאשר מפנים את השיח, לצרכים הפנימיים, שאפשר לחקור אותם ביחד – כל צד, ולדבר באופן כנה על מה שכל אחד צריך, כך שכולם מקבלים את היחס שלהם, אפשר להציע פתרונות יצירתיים – שייתנו מענה על הצורך. לדוגמה, "מה אם נבחר בחווה, ביער, שיש כביש ראשי בדרך אליה, המון חניות – והיא נראית טוב, ואנשים מאוד ייהנו שם?", ובכך, לתת מענה, בדרך מסוימת לכל המחלוקות שעלו בזמן השיח.
בהצלחה במשחק הכלכלה והתקשורת.
