ברוך הבא לעולם הקניות בסופר. יש כאלו שיכנו את הטקטיקות השיווקיות, כמלכודות. ובכן, מלכודת מיועדת לטרף, ואם אדם לא מזהה את עצמו כטרף, הוא לא יפחד מהמלכודת. כלומר, קודם כל להכיר בעוצמה שלנו, טרם אנחנו מתייגים אובייקטים "בעולם החיצון" כממלכדים. את מי הם יכולים ללכוד בכלל? זו הגישה.
להרחיב את שדה הראייה
ועם זאת, יש דברים שכדאי להיות ערים אליהם, כדי לקבל החלטות ממקום צלול ומושכל. לדוגמה, אם אנחנו מהלכים בסופר, ומסתכלים על מדפים שנמצאים בגובה העיניים, ועל כן קל לראות אותם – אפשר שבאזור הזה יהיו המוצרים היקרים, או המוצרים שחברה כזו או אחרת רצתה לקדם.
מה שחשוב, זה להסתכל ולחפש את מה שאנחנו באמת רוצים, ועל כן – להרחיב את שדה הראייה, ולבדוק את המדפים לאורכם ולרוחבם. הם הרי יכולים להתחיל מתחת לגובה העיניים, ואף מעליהן.
מודעות לגודל העגלות
בנושא זה עגלות, אפשר להתחשב בשיטת הדיאטה הידועה (שמעולם לא ניסינו), לפיה מנסים לאכול בצלחות קטנות יותר – כדי לא להתפתות למלא את הצלחת. ובכן, אולי זה יכול לעבוד, אולי זה רלוונטי – לא ניסינו. בכל מקרה, באם הסופר מספק עגלה גדולה במיוחד, אפשר להשאיר בראש ולזכור שהעגלה יכולה לאפשר למה שקנינו להיראות מעט יחסית, ולא לא לחשוב שהסכום יהיה יקר – מה שיכול לגרום לנו לקבל החלטות שלא קשורות לתקציב שלנו. אלא, שאם אנחנו יודעים את התקציב, וכמה דברים עומדים לעלות, אין זה כלל משנה.
צלילות בנוגע לסדר העדיפויות שלנו
יש שיגידו, שמוצרי הבסיס מפוזרים למעמקי הסופר. כך שכדי למצוא אותם, יהיה עניין לבקר בכל מיני מקומות בסופר – ולהיחשף לפיתויים מיותרים. ובכן, אנחנו לא מבינים את הגישה הזאת. למה להאשים את הסופר, במקום לקחת אחריות על הרצונות והתאוות שלנו? אם זה מפגיש אותנו עם פיתויים, זו הזמנה להסתכל פנימה, ולראות מה מפעיל אותנו. לא צריך לברוח מהמעברים המרכזיים, אלא להבין מה אנחנו רוצים, ולמה.
בהירות במבצעים
באם יש מבצעים – אז אפשר להבחין על מה הם חלים (ברמת ההנחות, ועל מה הן תקפות). יש אנשים שיגידו שזה מבלבל ומסובך, וזה מנצל את הלקוח. ובכן, מניסיוננו אין ניסיון שכזה. כן, הצוות שעובד בסופר מורכב מאנשים שבסך הכל עושים את עבודתם, ואולי – הם בעצמם לא תמיד חדים ובהירים על המבצע. אז לקחת את האחריות מהצד שלנו, ואפשר לשאול ולברר אם יש שאלות.
יעילות בצריכה
כשזה נוגע למבצעי כמויות, במקום להתפתות מהכמות – להתפתות מהצורך שלנו. כלומר, להבין כמה אנחנו רוצים וצריכים, במקום לקנות מוצר שלא יעמוד, ואולי אף יהיה בלי שימוש. לא רק שזה לא בהכרח שווה את הכסף, ייתכן שזה לא שווה את המקום בבית, ועדיף להשאיר למי שכן יעשה בזה שימוש. זה לא חסכוני אם זה לא יעיל לצריכה.
הבנה מה רוצים באמת (ולחתוך דרך הרעש)
נגענו קודם בעניין הפיתויים. בין אם זה ריחות מאפייה, עמדות טעימה, צבעי מדבקות, שלטי מבצעים, מוזיקה, ותחושה של רעב, וכיוצא בזה. שוב, זה רק פיתוי, ופיתויים זה רק למי שחושב שאפשר לפתות אותו. מי שעושה עם עצמו עבודה, של בירור סדר עדיפויות, לא יקבל החלטות שלא תואמות את הערכים הפנימיים שלו. בין אם זה לשמור על הדיאטה, או על התקציב.
משחק ילדים
אם יש ילדים, שהם בכל זאת.. מתפתים, ולא זורמים לגבי סידור סדר העדיפויות שלהם – אפשר כמובן ללכת בלעדיהם, או לעשות את זה כתרגיל במשמעת עצמית מבחינתם. אולי, כמו ניסוי המרשמלו המפורסם, לתת להם אתגר בו הם בוחרים באם לבקש משהו כל 5 דק', או להתאפק ולבקש מה שהם באמת רוצים – בסוף הטיול.
לשמור את העיניים במשחק
המדפים שליד הקופה מלאים במתוקים ודברים יעילים וחמודים. עקב כך שאנחנו בכל זאת שם, ולפתע יש… הפלא ופלא – פיתוי, למי שטרם סידר את סדר העדיפויות שלו, אפשר שתהיה עמדה של, "למה לא בעצם", ובכן – זו בדיוק ההזמנה להיזכר מה אנחנו באמת רוצים, מה המטרות והיעדים שלנו – וזה שראינו משהו בדרך זו לא הזמנה לעצור אצלו.
דיוק ויעילות במעקב
אפשר להסתכל על החשבונית, לראות אם המבצעים חלו כמצופה, ואם המחירים היו מה שחשבנו שיהיו – כדי לבדוק ולהיות בבקרה אם התקציב נוהל כהלכה, בהתאם לציפיות. אם לא, אז לא – ואם זה קשור למשהו שאפשר לתקן, בשלב זה או אחר – הרי זה משובח ויעיל.
